<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יוסף בריה דרבא</h1>
<h2>דף כח.</h2>
גרסינן בפרק השוחט אחד בעוף, ההוא בר אווזא דהוה בי רבא נפק אתא כי ממסמס קועיה בדמא, אמר רבא היכי נעביד נשחטיה והדר נבדקיה דילמא במקום נקבי שחט, נבדקיה והדר נשחטיה הא אמר רבא ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים. משום דגרסינן בתחילת אלו טריפות [מ"ג ע"א] אמר רבא שני עורות יש לו לושט החיצון אדום פנימי לבן. אמר ליה רב יוסף בריה נבדקה לקנה ונשחטיה לקנה והדר [לפכוה] לושט ונבדקיה. אמר רבא חכים ברי יוסף בטריפות כרבי יוחנן. ונראה לי דהאי בר אווזא משום ספק [נקובי חששו]. כדמסקינן באלו טריפות [נ"ג ע"ב] דאע"ג [בדרוסה] דאם האדים הבשר כנגד בני המעיים, בסימנין עד שיאדימו סימנין עצמן. וכדרבא דההוא ספק דרוסה דאתא לקמיה ואפכיה לוושט ואשכח עליה קורטא דדמא וטרפה, כדאיתא בהילכתא קמא דאלו טריפות [מ"ג ע"ב]. וכן נמי בנקובי, אי אינקוב הפנימי אפילו החיצון נראה [שלם], דחיישינן שמא שניהם ניקבו וקורט דם סותמו ואינו ניכר מפני אדמומיתו. אבל אם החיצון נקוב (או נגע נראה) [אפילו נראה שנגע גם] בפנים, או אפילו הפנימי נקוב ואינו נוגע בחיצון שנשתייר מן הפנימי כל שהו כשר. והא דאמר [מ"ג ע"א] ניקב זה בלא זה משמע שיש לעמוד עליו, כגון שדבר שנמצא בו שניקבו תחוב מעט מפני שחוטו התכוף קצר וברור לנו אע"פ שהפנימי כולו נקוב, לא היה בנוקב שיעור לנקוב שני העורות.
וספק דרוסה שאנו אומרים [נ"ג ע"ב] בסימנים עד שיאדימו סימנין עצמן, בעל כרחינו אעור פנימי קאי, דאם העור הפנימי כשנפריד אותו מן החיצון ויש שם אדמימות כל שהו בנקלף טריפה, וכל שכן אם האדים בחללו. וכגון שידוע מקום המכה, אבל אם אינו ידוע אסורה (חוששת) [חוששין] שמא במקום נקב שחט. וההוא בר אווזא [שם] דהוה בי רב אשי על לביני קני נפק אתא כי ממסמס קועיה בדמא. דאמר רב אשי לא אמרת ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא הכא נמי ספק קניא ספק שונרא אימור קניא. וישחוט הקנה ואחר כך יחתוך למעלה ולמטה את הושט ויהפכנו ויבדוק אותו. ואם לא ימצא [נקב] כשר.
